<h1>ארחות חיים הלכ' חנוכה סימנים י"א—י"ד</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ולפיכך אנו מברכין בכל לילה שעשה נסים לפי שבכל לילה ולילה היה נס ספוק השמן אבל שהחיינו אין לברך בכל לילה אעפ"י שבכל לילה מתחדש הנס לפי שכבר ברכנו אותו לילה ראשונה על שמן ההוא ואין בשמן מתחדש דבר אלא נעשה בו נס שהספיק. ונשים חייבו' בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. פי' שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף. וי"מ שע"י אשה בא להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש באגדה והיתה בת יוחנן כ"ג והיתה יפת תאר מאד ואמר המלך יון שתשאר עמו והאכילהו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר מן היין ויישן וירדם ויהי לו כן ויישן וירדם וחתכה ראשו והביאתו לירושלם וכראות שר הצבא כי מת גבורם וינוסו על כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה. והנשים נראה לומר שהן מדליקות ומברכות ומוציאות האנשים. אבל חרש שוטה וקטן שהדליקו לא עשו כלו' לפי שאינם מחוייבים כלום. וקטן שהגיע לחנוך כתב הר"י בר אבא מארי ז"ל שמדליק כיון שהמצוה מדרבנן היא. והבעל העטור ז"ל כתב הגיע לחנוך ואיכא מנהגא אזלי' בתר מנהגא. והמדליק מברך תחלה ואח"כ מדליק כדי לברך עובר לעשייתן. ואכסנאי חייב בנר חנוכ' ומשתת' בפריטי אי לא אדליקו עליה בגו ביתיה ואי פתח בבא לנפשיה אע"ג דאדליקו עליה בגו ביתיה חייב להדליק משום חשדא. וכן מי שהולך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בלילי חנוכה אע"פי שאין לו בית שם מיוחד שמענו שה"ר משולם היה נוהג להדליק ולברך לזכרון הנס. וחצר או בית שיש לו שני פתחים משתי רוחות צריכה שתי נרות מפני חשד העוברים. ועכשיו שמדליקין בפנים אפילו בחצר שיש לה שני פתחים אין צריך אלא נר אחד שאין לחוש כלל שהנכנס יראה הנר באיזה פתח שיכנס ונראה לומר דדווקא כשהפתחי' בבית אחד. אבל אם הם בשני בתים בשתי רוחות ואדם אחד דר בהם ונכנסין ויוצאין בשניהם צריך להדליק בשניהם אמנם אין צריך רק ברכה אחת כיון דקיימא לן דחובת גברא הוא אמרי' דשתיהן מצוה אחת שאין החיוב אלא מפני חשד ואפילו נימא דשתי מצות הן כיון שעושה שתיהן בבת אחת די לו בברכה אחת דומיא דתפילין של יד ושל ראש שאין מעכבין זו את זו ודי להם בברכה אחת וכתב הר"י מקור' ז"ל הני מילי להנהו דמדליקי מבחוץ אבל לדידן דמדלקינן מבפנים ליכא משום חשדא ואין צריכין להדליק רק בפתח אחד דבני הבית ידעי ששני הפתחים לאיש אחד וכן נמי כתב הבעל התרומה ז"ל. וכתב הבעל המאורות בשם ה"ר יצחק בר' אבא מארי דשמעינן מהכא דאנשים הרבה הדרין בחצר משתתפין בשמן כלן בנר אחד ע"כ. וי"א דדווקא שלא פתחו פתח לנפשם כמנהג אכסנאי וכ"כ הב' התרומה הא דאכסנאי אתא לאשמועינן דהוה אמינא חובת תרעא הוא כמו מזוזה כיון שאמר מצוה להניחה על פתח ביתו ואימא שמי שיש לו פתח חייב ומי שאין לו פתח יפטר קמ"ל חייב ולא דמי למזוזה דמזוזה אפי' יש לו כמה פתחים כלן חייבים ונר חנוכה בחד מנייהו סגי. וכן הדר בעליה פטור ממזוזה וחייב בנר חנוכה וכן גדול בבית אביו ואינו סומך על שלחן אביו הרי הוא כאכסנאי וי"א דאפי' סומך הרי הוא כאכסנאי דאין ידו כיד אביו.
